דחיית ערעור על גז"ד שניתן למורשע במעשה מגונה

           המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום באשקלון (ת"פ 1546/05) בגין עבירת מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, המבקש פנה אל המתלוננת עת פסעה ברחוב ושאל לשלומה. משהשיבה המתלוננת, ביצע בה המבקש מעשה מגונה בכך שהרים ראשה בידו, נישק אותה בפיה ובכל פניה לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיני, תוך שהמשיבה מנסה להשתחרר מאחיזתו.

           בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ד' חסדאי) הרשיע את המבקש על סמך הודאתו, במסגרת הסדר טיעון. ביום 3.12.2006 גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל לארבעה חודשים; עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שהמבקש לא יורשע בכל עבירת מין לפי האמור בסימן ה' בפרק י' לחוק העונשין; וכן תשלום פיצוי כספי בסך 4,000 ש"ח למתלוננת. עוד יצוין כי בפני בית משפט השלום הונחו חוות דעת פסיכיאטרית בדבר כשירותו של המבקש לעמוד לדין וכן תסקיר שירות המבחן לעניין העונש.

           על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

           ביום 10.10.2007 במסגרת ע"פ 474/06, קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל, סגן הנשיא נ' הנדל, והשופטת ר' יפה-כ"ץ) ברוב דעות ובאופן חלקי את ערעורו של המבקש, והשית עליו עונש של שלושה חודשי מאסר בפועל במקום ארבעת חודשי המאסר אשר גזר עליו בית משפט השלום.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי בגדרה טוען בא-כוח המבקש כי יש להקל בעונשו של המבקש ולהורות על ביטול מרכיב המאסר בפועל. לטענתו, מרכיב המאסר בפועל אינו מתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש אשר אובחן כחולה נפש, ללא עבר פלילי, אשר ביצע עבירה במדרג החומרה הנמוך. עוד טוען בא-כוח המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מתיישב עם הערותיו במהלך הדיון וכן אינו לוקח בחשבון את השנתיים בה שהה המבקש במעצר בית.

           לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ומבלי שמצאתי לנכון לבקש את תגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

           ראשית, המקרה שבפניי אינו נכנס לגדר המקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים והמצדיקים דיון בגלגול שלישי בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982).

           שנית, טענותיו של המבקש נוגעות לסוגיית חומרת העונש בה נקבעה ההלכה כי ערכאה שלישית תתערב רק בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה  (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (1997)). על אף שהמעשה אותו ביצע המשיב אינו מצוי ברף העליון של החומרה, הרי שמדובר באקט בוטה, כוחני ומבזה אשר נכפה על המתלוננת כרעם ביום בהיר ואשר זעזע את עולמה. גם לאחר שקילת נסיבותיו האישיות של המבקש ובהם עברו הנקי, מצבו הנפשי, והשנתיים בהם היה במעצר בית איני סבור כי שלושה חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר, מהווים חריגה המצדיקה התערבות של בית משפט זה.

           אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           החלטתי מיום 15.11.2007, בעניין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת.

           המבקש יתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביום 3.2.08 לא יאוחר משעה 10:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.

           ניתנה היום, י' בשבט התשס"ח (17.1.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: